| אחרי שאיים להחרים, שלח מסרים סמויים יותר ופחות על חוסר אהבתו לצביקה שרף, התייצב בסופו של דבר ליאור אליהו לאימון הבכורה של נבחרת ישראל. סביר להניח שהוא גם גילה את מה שאני הבנתי מזמן בקשר למילואים: רגע קבלת המעטפה החומה, ושבועות ההמתנה המשביזים, גרועים ולבטח ארוכים בהרבה מרגע ההתייצבות והשירות עצמו. כל מושך בעט והולם במקלדת השווה בימים האחרונים את הקמפיין של הנבחרת לשירות מילואים. אבל כבר מזמן עברו הימים שבהם מיהר גור בן-דוד להחליף את המדים הלאומיים שלבש באליפות אירופה בסרבל טיס עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ממנה חזר גדעון רייס למגרשי האספלט עם שלוש אצבעות ועין אחת פחות, אחרי שהטנק שעליו פיקד נפגע. מלבד ברק פלג, שנבדל מהדור העכשווי בעוד כמה דברים, כבר מזמן אין כדורסלנים קרביים. במקרה הכי גרוע, אנחנו שומעים אותם מתלוננים על כאבי גב שנוצרו כשישנו על מיטותיו צרות ההיקפים של צה"ל. בצהריים כמובן, לפני ששוחררו מהבסיס לאימון. במקומות מסויימים, אפילו הציעו ששחקנים ותרנים ייאלצו להמיר את מסעות המשחקים לצ'כיה ובוסניה במשימות אבטחת יישובים בעזה ואיו"ש. אף על פי שבמו עיניי כבר ראיתי חיילים בעלי הכשרה קרבית פחותה מאיישים עמדות שמירה במקומות מסוכנים יותר, תרשו לי שלא להצטרף למגמת ההיסחפות, שנובעת אולי מהצורך למלא את האינצ'ים המיותרים בפרינט בעונת המלפפונים. חשוב לזכור שהנבחרת היא קודם כול זכות, ורק אחר כך חובה. מי כמו ליאור אליהו צריך להבין את זה. יוסטון רוקטס כבר מזמן לא רבה עליו, ובמכבי ת"א כבר השלימו את הסגל בלעדיו. הופעה מוצלחת בקמפיין של ישראל הקיץ, מול נבחרות שיביאו ארצה כוכבי NBA, תעזור לו לצאת מהמשבר המקצועי שפוקד אותו, אולי בדרך לחוזה מבטיח באירופה. שרף הרי כבר החזיק בעבר את הכובע הכפול של מאמן הנבחרת הלאומית והקבוצה הלאומית, והצליח להוציא את המיטב במסגרת הראשונה, משחקנים שראו אצלו בעיקר את הספסל במסגרת השנייה. אחרי שבוע של מגעים דיפלומטיים בניצוחו של איתן רוב, הוכיח אליהו המפונק את הבגרות הנדרשת והופיע לאימונים כנדרש. עכשיו הגיע תורו של שרף להתנהג לגילו, ולתת לפורוורד המוכשר את הבמה להתבטאות. כולם מכירים את היחסים הבעייתיים ביניהם, שהתחילו בחתונה של אחיו של השחקן, שמנעה ממנו לצאת למשחק קריטי באוקראיינה. אחר כך הגיע הייבוש של אליהו במכבי וההתפרצות התקשורתית של משפחתו על המאמן, ומכאן, הדרך עד להכרזת ההחרמה הייתה קצרה. תרשו לי לחרוג ממנהג התקשורת, ולצאת דווקא להגנתו של שרף. ראשית כול, משחקי הנבחרת נקבעים חודשים מראש, ותאמינו לי, שגם בתור מי שכבר לא ישחק כנראה בנבחרת (לא רוצה להגביל את עצמי למקרה שמייק ששבסקי יתקשר ויבקש שאחליף את לברון ג'יימס), לא הייתי נותן לאחותי להתחתן ביום של משחק. שנית, בשביל מה היה דחוף כ"כ לאביו ואחיו של אליהו לתקוף את שרף בתקשורת, רגע לפני סיום העונה? האם לא לקחו שם בחשבון את סיפור הנבחרת? אם פיו ולבו של שרף שווים, אזי הוא אכן מתכוון להשאיר את הכול מאחור לשם טובת הנבחרת. למרות מקרי העבר, אני נוטה להאמין שהפטריוטיזם שבו גדול בהרבה מהאגו, מה שקשה להגיד על אליהו לאור ההתפתחויות האחרונות. אם שניהם יפתחו דף חדש, הסיכוי של ישראל להעפיל לאליפות אירופה הקיץ יגדל בצורה ניכרת. אם לא, לא מן הנמנע ששוב נצטרך את "משחקי ההזדמנות האחרונה", הגירסה המודרנית של פיב"א לחודש אבט"ש. |