"סיציליה הקטנה" - מסר, אולמרט וזקן מתנהלים כמעט כמו מאפיה איטלקית |
|
יום רביעי,23/03/2011 מאת: גבי גזית |
|
ישראל 2006, אתם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, נאבקים בפקקים של הכניסה לתל אביב, מחפשים חנייה ומקללים את כל העולם, מנסים לגמור את החודש, לחתן את הילד, לפדות את קופת הגמל, ובאותו הזמן בירושלים פועלת המאפיה כמו שעון שווייצרי על אמת ידו של אהוד ברק |
|
|
|
פסוקו של יום
אז ככה מתנהלים הדברים בסיציליה, ובדיוק באותו האופן בחלונות הכי גבוהים בצמרת הממשל בישראל. כמעט יותר מעניין ממשפט קצב הייתה אתמול עדותו של אורי מסר בעניין הכספים שהחזיק עבור אולמרט והם נבלעו למרבה הצער במדורת ההבלים סביב קצב.
מסר אומר: "אחרי שהחזקתי למען אולמרט את הכסף המזומן, כמאה וחמישים אלף דולר, החלטתי להחזיר לו אותו. ארזתי אותו בתיק ומסרתי אותו לשולה זקן מתחת למשרד התמ"ת".
ישראל 2006, אתם קמים בבוקר, הולכים לעבודה, נאבקים בפקקים של הכניסה לתל אביב, מחפשים חנייה ומקללים את כל העולם, מנסים לגמור את החודש, לחתן את הילד, לפדות את קופת הגמל, ובאותו הזמן בירושלים פועלת המאפיה כמו שעון שווייצרי על אמת ידו של אהוד ברק.
במרחק של שני קילומטר בין לשכת ראש הממשלה לבין לשכת הנשיא מתנהלת המדינה האמיתית החרמנית ושטופת תאוות הבצע. באותו היום בשנת 2006 שבו אתם מנסים בחריקת שיניים להעביר את חייכם, הנשיא שלכם, שטוף טסטוסטרון מגשש בידו תחת תחתוניה של אחת מעובדותיו ומתכנן את גיחתו לעובדת הבאה. מרחק יריקה משם ראש הממשלה יושב לו בלשכתו וסופר את הכסף שקיבל מהמיליונר האמריקני.
טוב, אולי לא הוא בדיוק, אבל הקונסיליירי, במקרה הזה שלא כמו במאפיה האיטלקית שבה הנשים מכינות את הפסטה והבנים שואבים אותה לפיהם, תוך כדי שהם סוגרים את עסקי הזנות והסמים וההימורים שלהם, בירושלים נוטשת מזכירת ראש הממשלה את שולחנה, מפנה את הטלפונים לאחת המזכירות הזוטרות, יורדת במעלית בפנים חתומות, ובין האבנים הירושלמיות הקודרות מביטה בעצבנות לצדדים עד שהיא מזהה את החייל מסר שעושה את דרכו אליה עם תיק חתום ובו מאות אלפי דולרים.
בדממה יחליף התיק ידיים כמו בסצינה מהסנדק. מסר ייבלע בערפל הירושלמי וזקן תעלה למשרד כשהתיק חבוק בזרועותיה. היא תיכנס ללשכת ראש הממשלה ותלאט באוזנו ואולי תקרוץ לו בעיניה החתוליות ותעביר לו את המסר: הכסף חזר. ואולי בקוד, כדי שהאחרים לא ישמעו, משהו כמו - "הנשר נחת".
וכך השלימו מאה וחמישים אלף הדולר את מסעם שהחל שם בארצות הברית, משם לשולה, משולה למסר, ממסר לכספת, מהכספת למסר, ממסר לתיק ומשם חזרה לידיה הנאמנות של הקונסיליירי הנשית. 2006 אתם מנהלים את מלחמת הקיום שלכם, ובירושלים הנשיא חרמן וראש הממשלה רודף בצע - סוף הסרט, מוסיקת סיום, כותרות והתסריטאי כותב כבר את סרט ההמשך.
ולסיום, שלא תחשבו שרק בירושלים קורים הדברים המסעירים, גם אשדוד היא עיר ואם בתחום הקומבינות. שם לא קרה הרבה, לבד מזה שיו"ר ועד העובדים חוגג בת מצווה לבתו החביבה, וכדי שהשמחה תהיה שלמה משתנים לוחות הזמנים של פריקה וטעינה בנמל. הלקוחות מקבלים הודעות על איחורים וכל זה כדי שכל העובדים יוכלו לרדת מהעגורנים, להדמים את המלגזות, להחליף את בגדי העבודה בבגדי חג ולשמוח עם היו"ר והיורשת הקטנה. והעבודה? אהה, היא לא תברח - יש גם מחר, לא? כי אם אהובות הספנים מחכות בנמל אז גם הספנים יחכו כמו כולנו.
|