לפני שבוע, קרא לי לחדרו אייל פרנק, העורך הראשי של האתר הזה, והטיל עליי את הפצצה: "חיים, אני רוצה שתלך לסקר אירוע גדול, אירוע התרמה לפתחון לב שבו יופיעו מיטב אנשי הזמר הים תיכוני". לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. בדרך לאולפן ברדיו שאלתי את עצמי: "אני? הרי קוראים לי רובינשטיין? מה לי ולמוזיקה מזרחית"? ברשימת האומנים: איציק שמלי, ליאור נרקיס, קובי אפללו, מושיק עפיה, שלומי סרנגה, דודו אהרון, משה פרץ ושלומי שבת. 
הגענו מוקדם כדי לתפוס מושבים טובים. אם כבר לראות את שלומי שבת שר "אבא", אז לפחות שנראה אותו מקרוב. מיד כשהחלה ההופעה, כל הקהל, נשים, גברים, ילדים וזקנים, קמו מהכיסאות ונופפו בידיהם תוך כדי כך שהם צווחים יחד עם הזמר את מילות השירים. מה אגיד לכם? האווירה הייתה מחשמלת, ואפילו אני האשכנזי, מבלי ששמתי לב, התחלתי לזמזם יחד עם הקהל, שירים שעד לפני רגע ממש שנאתי. עד לפני מספר שנים, אותם זמרים,
הופיעו במועדונים חשוכים בפני קומץ מעריצים אדוק שלגמו ערק וניגבו חומוס בזמן ההופעה. לאט לאט ההופעות הללו צברו תאוצה ומאולמות קטנים נדדו ההופעות עד לקיסריה ולהיכל התרבות. כן, זה של הפילהרמונית. אותם קומץ מעריצים, לא נטשו ולו לרגע את הגיבורים שהצליחו להיחלץ מהתווית שהדביקו להם אנשי גלגל"צ. בכל הופעה, מהרגע שהקלידן מנגן את התו הראשון עד האחרון, הם לא נחים לרגע ולמרות הכסאות בהיכל הם מעדיפים לעמוד שעות ארוכות על הרגליים ולנופף בידיים ובכך מראים לכולם: אנחנו גאים במוזיקה שלנו. זה כיף, זה נחמד, זה קליל וקליט. 
הדובדבן שבקצפת בא מהמקום הכי לא צפוי, אולי תגידו שאני חי בסרט או באולפן רדיו מזוגג, אבל עד לפני ההופעה השם "שלומי שבת" לא אמר לי כלום, חוץ ממה שחשבתי: שמדובר בזמר מזרחי בינוני. 
באותו ערב הבנתי שבמשך כל השנים הפסדתי שירים איכותיים, מרגשים ואף מצמררים. שלומי עלה לבמה ולמה שהתרחש באותו הרגע היה לי קשה להאמין: התאהבתי בשיר של שלומי שבת. כן כן, אני האשכנזי מפולניה התאהבתי בשיר של שלומי שבת. השיר המרגש נקרא "אבא" והביצוע המושלם לא השאיר עין יבשה בהיכל. כשהדמעות החלו לזלוג ממני בטבעיות הרגשתי כעס כלפי אותם תחנות רדיו שבמשך שנים החרימו במתכוון את הזמרים המזרחיים בטענות חסרות שחר. בגללם ובגלל הסטיגמה המטופשת והגזענות המיותרת, עם ישראל לא זכה במשך שנים להאזין לזמרים מצוינים כמו שלומי שבת, משה פרץ ועוד...
את ההרגשה הנפלאה הזאת , את הזרמים שעברו בי ובקהל אף אחד לא יצליח לקחת מאיתנו, אפילו לא אנשי גלגל"צ שמחרימים זמר זה או אחר... לסיכום: הערב הזה ייזכר לטובה. אני אמנם לא אהיה לקוח קבוע במועדון הפלאקה אך בהחלט התחלתי לחבב את הז'אנר להאזנה למופע המלא לחצו כאן |